בתאריך 17.8.04 נערך כנס במכון ון ליר בירושלים וכותרתו שיח לוחמים. ראשית הוצגו עדויות מייצגות, והוצג רציונל התנועה: שבירת קשר השתיקה בצבא ובחברה - קשר האופף את פעילות צה"ל בשטחים בשנות הלחימה האחרונות.
נוכחותך בדיון זה היתה חשובה ביותר. זו הפעם הראשונה שבה מפקד מהשטח מתייצב מול ציבור רחב, ומול מצלמות, ולא טוען שמדובר ב"מקרים חריגים" "עשבים שוטים", "הגזמות", או "מקרים שהוצאו מהקשרם" וכיוצא באלה עלי תאנה שהתעטפו בהם קודמיך בתגובתם.
בתגובתך למסמכי העדויות ש"שוברים שתיקה" מציגים, מנית אתה מספר פעולות שיש לנקוט כדי לצמצם את תופעות ההתעללות, השחתת הרכוש, הביזה, ההשפלה, המשחקים עם הגופות והירי המיותר.
לא אגיב על שלל פתרונותיך, אך איני יכול להישאר שלו נוכח דרישתך ממחברי המסמך "לוחמים מספרים על חברון", לקחת אחריות אישית. בדבריך אמרת "זה לא מספיק לשבור שתיקה, צריך לקחת אחריות".
אז בבקשה:
אני סגן נעם חיות 5732683, לוקח אחריות על כל מעשי ומעשי פקודי ומוכן לעמוד למשפט.
יהיה זה משפט צבאי, אזרחי או בין-לאומי. לצערי כתפי צרות מכדי לשאת את נורמות ההתנהגות היומיומית של אלפי חיילים, ועל כן מפקדי, אני קורא לך לקחת אחריות אישית ופיקודית, ולשבת לידי על ספסל הנאשמים יחד עם מפקדיך ופיקודיך. אני גם קורא לחברה הישראלית שבשמה ובשליחותה מתבצעת ההשחתה המוסרית, לשבת לצידנו על אותו ספסל נאשמים, ולעמוד למשפט על אדישותה, ועל חיזוק קשר השתיקה וההשתקה.
המפקד! למרות שצעדת צעד קדימה בהבנת חומרת הבעיה, אתה עדיין לא קורא נכוחה את המציאות.
לו היית מפנים את שבאמת מתרחש תחת פיקודך ופיקוד עמיתיך, לא היית מעז להטיל את האחריות עלי ועל שכמותי.
בברכה
נעם.
